חנוך לוין – רשימת מאמרים שנתפרסמו ב״מעריב״

חנוך לוין. פורטרט מאת גדי דגון

1.האדם אינו אלא שיץ.31.8.84
על ״שיץ״ בתאטרון בובות של רוני פיסקר׳,פסטיבל עכו.
תאטרון הבובות מאפשר אמירה מטאפורית, מדוייקת, מזוככת של המחזה. ״שיץ״ עוסק בדיאלקטיקה המחזורית של צמיחה והתפוררות. רוח האדם כלואה בבשרו, המדינה כבית בליעה של מתים.

2. חנוך לוין:כל החיים אחריו. 23.6.1989
על ״מלאכת החיים ״בבימויו של מיכאל גורביץ בתאטרון בית לסין.
פולחני השגרה של הזוגיות כמעשה של קידוש חולין, כוח ההתרגלות מחלץ את הזוג מחיי ה״סתם״ ההידגרי. הזיכרון ככוח יוצר זיקה בדיאדה. מחזהו היחיד של לוין שנוגע באופטימיות. השקפתו האקזיסטנציאלית ברורה : המוות הוא סיבת החיים ולא תוצאתם.

3. הופס ולישון 27.12.1991 על ״הופס והופלה״ בהבימה.
כתיבה אובססיבית על גיבור אובססיבי שאינו מעוניין לחולל שינוי. תנועה ללא דרמה.

4. עולם ברשעותו נוהג 14.5.1993 על ״הילד חולם״ בקאמרי.
לוין בודק את כושרו של האדם לאבד את צלמו ועדיין להשתייך למשפחת האדם. על הקהל בחושך נגזר להיות עד העומד מנגד.

5. בעקבות הצלע החסרה. 25.2.94.
על ״האשה המופלאה שבתוכנו״,הקאמרי ותאטרון החאן הירושלמי.
תאור החוויה הגברית, הנרקסיסטית, הספק הומוסקסואלית. האשה היא השתקפות עצמית של הגבר, יציר צלעו.

6. ישו וליידנטל 3.12.95
על ״פעורי פה״ בקאמרי בבימוי רוברט סטורואה.
המצב האנושי על פי לוין: וידוי ללא תיקון, מודעת מבוזבזת. השפעת י.ח.ברנר על לוין ב״אני מתהווה חסר
תנועה״ הברנרי.

7 .הו סאדיזם נפלא 9.1.96
על ״כריתת ראש ״ בהבימה.
כשלון לוין בהצגת הרוע :אסטטיזציה של הרוע, פורנוגרפיה של הסבל.

8. ודווקא קרן מור.9.8.96
על ״חפץ״ בקמרי בבימוי אילן רונן.
חיפצון הזולת, האופי הסאדו מאזוכיסטי של החברה הישראלית דרך ביקור בבית אחד שבו כולם רוצים שחפץ,גבר מיותר, יתאבד לנגד עיניהם.

9. רצח 8.8.97
על ״רצח״ בקאמרי בבימוי עמרי ניצן.
ניסיון אפקטיבי להמחיש כיצד פחד גורר אלימות במפגש הישראלי ערבי.ההצגה שואלת :האם יש מדרגות לרוע?

10 .המחשבה על דג מלוח 15.5.98 על ״ההולכים בחושך״ בהבימה
ההצגה המופשטת ביותר של לוין, מתרחשת בתוך תודעת היוצר, או מוחו,בעומדו מול מותו האמיתי, לא המדומה. קרקס מופתי, קרקס משוגע. הידיעה שאין ביכולת היוצר לגאול את נמעניו וגיבוריו בעזרת המילה.

11. אי אפשר לעבור את החיים האלה בלי חיבוק 11.12.98 על מלאכת החיים בתאטרון בית לסין בבימוי עודד קוטלר.
לוין נדיר המצייר קרב שויוני בין גבר ואשה ונותן לגיטימציה לאמביוולנטיות הנורמטיבית, הכוללת עוינות בתוך האהבה(לפי פרויד ואחרים) בדיאדה זוגית.

12 .האיש עם הגושקלה על הפשפושקלה.16.4.99 על אשכבה בקמרי.
יופי מכאיב שאינו ניתן למילול ופירוק. צ׳כולויניות: שכנות הגרוטסקי והנשגב, בעקבות שכנות הטרגי והמגוחך של צ׳כוב. אי תואם מציק בץ יקום יפה ואנשים מכוערים.

13 .געגועים ללוין. 20.8.99
לזכר לוין.סקירת תרומתו לתרבות הישראלית :תאטרון פוליטי ערמומי. דרך תאור הערצת הכוח באהבה חשף לוין את הכמיהה המאזוכיסטית למנהיג חזק. פרידה מהילד המתבגר שגילה כי הוריו נגועים ברוע.