"נמר בוער" – מסע ציד וטראומה ישראלית – פרופ' קינר והחוקר אמיר אוריין
בהקדמת העורך לגיליון 46 של כתב העת תיאטרון, כתב החוקר והמשורר גד קינר: “כשפרסמה העיתונאית והמבקרת שרית פוקס את פרי מחקרה ארוך-השנים נמר בוער – יצירה מטלטלת וחדשנית, העוסקת בחוויות הקרב הטראומתיות של נסים אלוני, לוחם תש”ח, שרדפו אותו כל חייו, ובאות לידי ביטוי במחזותיו וסיפוריו – היא לא שיערה בנפשה שתהפוך למטרה לשיסוי ולגינוי במסע ציד, רצוף שקרים והכפשות, של אמנים ומבקרים שפוקס העזה לגעת במשיחם שעליו הם רשומים בטאבו, ולהאיר אותו באור שונה מדימוי מחבר הפנטסמגוריות האגדתיות והססגוניות, אותם זיקוקין די- נור בלתי מחייבים שכל כך הערצנו.
המאמר “מבט חוזר על נמר בוער”, בו שרית פוקס באה חשבון עם אויבי העבר שלה, חושף לא רק את כאבה של המחברת, אלא גם את פנינו הכעורות כחברה קרתנית, גלותית, בלתי מפרגנת ואכזרית – ודווקא בקרב הנשמות “היפות” של קריית ספר. אלמלא היה המדובר במאמר המתאר ציד מכשפות מציאותי, אפשר היה לחשוב שלפנינו וריאציה על חפץ מאת תלמידו של אלוני, חנוך לוין.”
חוקר התיאטרון והבמאי אמיר אוריין כתב בצאת הספר לאור בשנת 2009:
זהו בלי ספק החיבור החשוב ביותר שנכתב על אלוני ואחד מהחיבורים החשובים ביותר שנכתבו על היצירה הישראלית לדורותיה. ספר מרתק, מפתיע, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות וגילויים שלא ידענו. אלוני היה ידוע בעיקר כקוסם של מילים ואשליות. מצד אחד, מחזותיו הפכו קלאסיקה בכותל המזרח של היצירה הישראלית הקנונית, ומצד שני, הוא יצר שפה חדשה בקלאסיקה של הבידור הישראלי של הגשש החיוור.
אבל שרית פוקס הלכה רחוק יותר מכול מה שנאמר עליו עד כה. היא מחברת את המחזאות הקנונית, כביכול ההזויה, של אלוני, אל שורשי הטראומה של החוויה הישראלית. האם ייתכן שיצירתו של אלוני שואבת מהלם הקרב שחווה כחייל במלחמת העצמאות? שרית פוקס חודרת אל הנימים הדקות של היצירה של אלוני ומגלה כי אכן כן. אולי זהו הגילוי החשוב ביותר שהוצג אי פעם על ידי חוקר/ת דרמה ישראלית.