מייל מהמחזאי מוטי לרנר

שרית יקרה,

סיימתי אמש לקרוא את "נמר בוער". אני המום ונדהם. ספר ממש נהדר. ממש התרגשתי בכל דף. אני חושב שהתזה העיקרית שלך נכונה – לגבי פגיעת הקרב של אלוני ולגבי יחסיו עם אביו. אבל אני חושב ששני היסודות האלה לא מספקים את כל ההסבר לאישיות המדהימה של האיש הזה. משום מה נדמה לי שליחסיו עם אימו יש משקל רב יותר משנתת להם בספר. אהבתי מאד את הניתוח שלך את רוח התקופה והשפעתו עליו. אני חולק על התובנות שלך לגבי תיאטרון האבסורד. מאידך – אני חושב שעדיין צריך לחקןר את מכניזם ההרחקה של אלוני – שדן מירון כל כך מבקר אותו – ואת האפקטיביות שלו כתפיסה אמנותית. לעניות דעתי ההרחקה היא חרב פיפיות ויש לה יתרונות וחסרונות. אבל כל אלה חילוקי דעות שוליים. אהבתי מאד את הספר. התחברתי מאד אל אלוני – ההתבוננות בו דרך פגיעת הקרב שמעסיקה אותי מאד הייתה ממש התגלות בשבילי.

מוטי לרנר