מייל מהמוסיקאי והמתרגם דורי פרנס

מייל מה-23 ביולי 2012:

שלום לך,

אמנם עבר זמן, אבל שוב רציתי לומר: הספר שכתבת על נסים אלוני – יש בו משהו שמזעזע את הנפש.

אלוני הוא, נדמה לי, באמת מה שנקרא דמות טראגית. והטרגדיה הזאת מתוארת, מומחשת ופועמת  בלב הביוגרפיה המיוחדת הזאת.

פתיחת הספר, הביקור אצל האמא ותגובותיו של  אלוני: איזו סצנה, ואיזה תיאור רגיש ומלא פרטים! הפרק על השתתפותו במלחמת 48, והשלכותיה לגבי כתיבתו – מרתק, מדהים ומעורר כל כך הרבה מחשבות.

גודל הכישרון התיאטרלי והספרותי וגודל האישיות הטראגית הם שני הצירים שהספר מיטיב להעביר לקורא (הזה לפחות) באופן כואב – ממש כואב! – וחי. במובן מסוים, גוללת לא רק את סיפורו של האיש והסופר, אלא של כל הדור ההוא, ושל העם הישראלי המוזר הזה, שאין לו עוגן בשום מקום, והוא מלקט נואשות מכל מה שבא כדי לעצב לעצמו איזו זהות.

מעבר למכל האינפורמציות הלא-ידועות והאבחנות החדות, זהו ספר עצוב מאד, ו – שלא כמו רוב הביוגרפיות הסטנדרטיות – רגשי מאד; ספר שבו הביוגרפית לא רק עומדת מן הצד ומתעדת, אלא נחשפת ביחסה לגיבור ספרה: נפעמת, כועסת, חומלת, מתווכחת. אני משוכנע שהנמר שכתבת יבער בראשם של קוראים רבים, וגם יבעיר בהם את הרצון לקרוא את אלוני.

דורי פרנס