מייל מהסופר יהודה אטלס

מייל מה-6 באוקטובר 2009:

שרית יקירתי.
כבר כמה ימים אני קורא-חורש ב"נמר בוער" ואני עצמי בוער מהנאה ומהערכה למפעל הגדול והחשוב הזה שעשית. שימותו כל המלעיזים. ספר מרתק ממש, שכתוב פשוט נפלא, חכם, מסוגנן מאוד בכל הנוגע לשימוש במילים, עם תובנות נדירות, עם אפראט כפול של ביוגרפיה מצד אחד ומונוגרפיה מצד שני, כלומר אריגה שתי וערב של האיש וחייו עם יצירתו. אני חש כל רגע את העבודה הרצינית והמאומצת שעשית, את הליקוט האינסופי של פרטים והצירוף שלהם למיקשה אחת, ואוהב את מבט-העל שלך על הדברים ששזור במבט כאילו מבפנים. בכתיבה שלך יש המון שנינה ויכולת ורבאלית מדהימה, צירופים נדירים, איזו תמציתיות-תרכיזיות, ששומטת הצידה את הקש והגבבא ועושה שימוש רק בחומרים הקשים האמיתיים.

שלך, יודה אטלס

מייל נוסף:

שרית,
אני ממשיך וקורא ובמאה העמודים האחרונים את פשוט מתעלה על עצמך. איזה שטף! איזה עוצמות! איזה מונולוגים (של האהובות)! מרגע שמתחיל תיאטרון העונות זה מקבל אצלך שוונג אדיר בכתיבה. יפה גם שאת טורחת תמיד לתאר את ההקשר, את הרקע. פאריז, אוונגרד, תיאטרון האבסורד, התיאטרון בארץ, הבימה. מושגים, שמות, תקופה. זה יופי, כי נותן ממש מבט פנורמי על כל הגיזרה והנושא. אני מניח שכל מי שעוסק בתיאטרון ויש לו עניין בתיאטרון בארץ יקרא את הספר, אי אפשר אחרת, וזה הרי העיקר.
אני חוזר: זה ספר גדול!! עבודת מחקר וכתיבה יוצאת מהכלל. כל השאר לא חשוב.

שלך, יודה