ביוגרפיה

שרית פוקס נולדה בתל אביב ושמה אינו נגזר משרה. אמה דבורה זצ"ל שידעה בעל פה את רוב התנ"ך חשבה על דברי המלאך ליעקב לאחר ליל המאבק ביניהם "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שריתה עם אלוהים ואנשים ותוכל". משמעות השם שרית הוא שררה קטנה. לא נעים וגם לא מספיק כציוד לחיים.

פוקס נולדה בדרום תל אביב וגדלה בצפונה. בסיום לימודיה בתיכון עירוני א' קיבלה את פרס בית הספר לספרות ע"ש משה זילברמן. בחינת הבגרות שלה בספרות נקראה "האדם הקטן בסיפורי אנטון צ'כוב" בהדרכת המשוררת יאירה גינוסר.

פוקס שרתה בצבא בחיל האוויר בבסיס תל נוף. סיימה לימודי תואר שני בחוג לתיאטרון בתל אביב בהצטיינות יתירה. עבודת המאסטר שלה הוגשה לפרופ' שלמה שוהם. נושא העבודה הוא תנועת הזמן במחזותיו של סמואל בקט. בתקופת לימודיה עבדה עם ילדים מחוננים במכון של אריקה לנדאו בתחום שהוגדר כ"חשיבה יצירתית".

במשך 28 שנים הייתה חברת מערכת מעריב שם פרסמה רשימות על תיאטרון ורעיונות עומק עם מנהיגים כשמעון פרס יצחק שמיר ורפאל (רפול) איתן, יעל דיין ועוד. אמנים כקלוד לנצמן, יעקב אגם, ס.יזהר, א.ב. יהושע, עליזה אולמרט. כמו כן התחקתה אחרי קבוצות מיעוט בחברה : נמוכי קומה,נשים מוכות, בעלי הפרעת אכילה,חולי אפילפסיה ועוד. ואפילו השתתפה בפיזור הפגנה באינטי פדה הראשונה כעיתונאית קרבית לרגע וחזרה עם מסקנות מרות.
פוקס ממשיכה לכתוב במעריב וכתבי עת במתכונת חוזה או פרי לאנס.

ב-2008 יצא לאור ספרה "נמר בוער", מונוגרפיה על המחזאי נסים אלוני, בהוצאת ידיעות אחרונות.

פוקס משתייכת לזרם האלטרנטיבי המקומי של ייצוג השואה באמנות התיאטרון והנצחת זיכרון השואה. בסדרת כתבות פרשנות שהחלו להתפרסם בסוף שנות השמונים בעקבות מחזות שהוצגו בארץ, ערערה פוקס על קידוש היגון בעבודת הזיכרון של השואה. בקריאה להטמעת מסרים ראציונלים והומניסטים בעבודת זיכרון השואה שייכת פוקס לקבוצה שהפיקה את ערבי יום השואה האלטרנטיביים, בראשה עומד אמיר אוריין ותלמידיו אבי גיבסון ושהרה בלאו. יוצריה המובהקים של התנועה האלטרנטיבית לביטוי זיכרון השואה הם יוצרי "ארבייט מאכט פריי" , סמדר יערון ודודו מעיין בתיאטרון עכו ב-1991.

ב-2012 הוזמנה פוקס לנהל אמנותית אירוע אופוזיציוני במהותו ביום השואה הבין לאומי, בבית אביחי בירושלים. האירוע נקרא "דווקא לצחוק" והוקדש ליצירות המתמודדות עם השואה באמצעות הומור שחור ולבן.