דווקא לצחוק: הומור לנוכח השואה

מה מאפשר לנו לצחוק בהשפעת יצירות אמנות העוסקות בשואה? מה גורם לאמנים להתמודד עם השואה ובעיקר עם עבודת הזיכרון של השואה באמצעות הומור שחור?
האם מאסנו ביגון או שאנחנו מחפשים דרכי התמודדות מאזנות המסוגלות להכיל את הרגשות המנוגדים : הצער והזעם, השנאה והלקח ההומניסטי, ההתנגדות והצורך בפיוס.
האם הצחוק הוא נתיב להכלת ניגודים אלה בשאיפה להירפא מן הטראומה?
ואולי מיטיב הצחוק לייצג את האימה והזוועה של אירוע ההשמדה? אולי הוא מוביל אותנו לעוררות רטציונלית שאינה מתאפשרת תמיד בתוך הבכי המקל, המנחם, המאושש.
האין ההתרחקות הדורית מהשואה צובעת אותה בגווני חלום בלהות שאינו אלא תיאטרון אבסורד?
הפעם בחרנו לעסוק בנושא דרך אמנות התיאטרון.

אירוע שהתקיים בבית אבי חי, ירושלים ב-26.1.2012

ערב של תיאטרוןמוסיקה, אנימציה ומחשבה העוסקים כולם ביכולתה של האמנות להתמודד עם השואה. לקראת יום השואה הבינלאומי נעצור לבדוק אם הצחוק הוא נתיב לריפוי הטראומה או ביטוי להתרחקות מהשואה, ואם הזמן שחלף מאפשר לנו לעבד את האסון בכלים אנושיים ועכשוויים.

תכנית הערב:

  • 19:00 קבלת פנים – מוסיקה חיה והקרנת קטעי אנימציה
  • 19:30 ההצגה "5 קילו סוכר" של תיאטרון גשר. בתום ההצגה יתקיים דיון בהנחיית הסופרת שהרה בלאו

בהשתתפות:
קרלו שטרנגר, פסיכולוג
ליאור אלפרוביץ', הסטוריון וחוקר שואה
דדי ברון, במאית ההצגה "פוסט טראומה" של תיאטרון הבימה
גור קורן, מחזאי ההצגה "5 ק"ג סוכר" של תיאטרון גשר

  • 22:00 אנסמבל "פרה שחוטה" במופע סאטירה מיוחד (רכישת כרטיסים למופע בנפרד מטה)

ניהול אמנותי: שרית פוקס, חוקרת ומבקרת תיאטרון

האירוע יתקיים בבית מזי"א. כתובת: מסילת ישרים 18, מרכז העיר